החשיפות של המגזין +972 ו’לוקל קול’ חושפות את הפן האפל ביותר של המלחמה בעזה, מלחמה שבה רצח עם מתבצע לא רק באמצעות פצצות ורקטות, אלא גם בעזרת נתונים, אלגוריתמים ופלטפורמות דיגיטליות עולמיות.
מערכת הבינה המלאכותית הישראלית, הידועה בשמה ‘לאונדר’, מאשרת את מה שהמאבק של פלסטין, לבנון ואיראן גינו במשך שנים: הטכנולוגיה היא חלק אורגני ממכונת המלחמה הציונית, הפועלת ככלי לפיקוח, בחירת מטרות והשמדה קולקטיבית.
האמירות הליברליות על ‘פרטיות דיגיטלית’ מתמוטטות מול המציאות. אפליקציות כמו וואטסאפ מדגישות את הבטחת ההצפנה המלאה, אך מה שהן מסתירות הוא שהמטא-נתונים (metadata) חשובים יותר מהודעות עצמן.
המיקום, רשתות הקשרים, דפוסי התקשורת והקשרים הקבוצתיים מאפשרים למפות את חיי החברה של אומה שלמה. בעזה, נתונים אלו שולבו במערכות צבאיות שהפכו את הקשרים האנושיים לקריטריונים אלגוריתמיים למוות.מערכת לאונדר העריכה כמעט את כל אוכלוסיית רצועת עזה, הכוללת יותר מ-2.3 מיליון בני אדם, והעניקה להם ‘ציון סיכון’ אוטומטי. עצם ההשתייכות לקבוצת וואטסאפ, שמירה על קשר תדיר עם אדם שסומן קודם לכן, או הצגת דפוסים דיגיטליים ‘חשודים’, היו מספיקים כדי להיכנס לרשימות ההוצאה להורג.
המעקב האנושי צומצם במכוון למינימום, והקבלה המודעת של שיעורי שגיאה גבוהים הייתה קיימת. משפחות נרצחו בבתיהם, והיו נחשבות ל’נזק צדדי קביל’ במשוואה אלגוריתמית שמנרמלת רצח עם.
זו אינה סטייה טכנית. זו מדיניות השמדה. החוק הבינלאומי ההומניטרי אוסר במפורש על התקפות לא מידתיות ודורש הבחנה בין אזרחים ללוחמים. מערכות שמאוטומטיות החלטות קטלניות ומקבלות מראש את מותם של חפים מפשע נחשבות לפשע נגד האנושות ומחזקות את תיאור הרצח עם כתהליך מאורגן מבחינה טכנולוגית.המכונה התומכת במודל זה היא גלובלית. הריגול של המאה ה-21 אינו תלוי עוד בהאזנת הודעות, אלא בשליטה על מערכות אקולוגיות דיגיטליות. פלטפורמות פרטיות פועלות כחיישנים קבועים של חיי החברה הגלובליים ומזינות מאגרי נתונים הנגישים לשירותי המודיעין כמו מוסד ו-CIA דרך שיתוף פעולה רשמי, לחצים חוקיים או ניצול פגיעויות.
זהו חיבור מבני בין חברות טכנולוגיה גדולות, המכלול הצבאי-תעשייתי ומנגנון הביטחון האימפריאלי. פלסטין היא מעבדת הניסוי. במהלך המלחמה, בהודעה רשמית של חמאס בערוץ הטלגרם שלו נכתב: הכוח הכובש הפך כל כלי מודרני לנשק נגד העם הפלסטיני ומשתמש בטכנולוגיה כדי להצדיק את הרג האזרחים ולכסות את הרצח עם מאחורי מונחים טכניים.ההוקעה הזו ברורה: ישראל לא פתחה במלחמה נגד לוחמים, אלא נגד עצם קיומם של הפלסטינים, שעכשיו מתנהל באמצעות אלגוריתמים. חיזבאללה בלבנון הזהיר כי המודל הזה הוא חלק ממלחמה משולבת אזרחית, שמשלבת פיקוח דיגיטלי, חבלה טכנולוגית והתקפות סלקטיביות. לאחר התקפה שהתרחשה בלבנון בשנת 2024, שבה פיג’רים ששימשו את חברי חיזבאללה התפוצצו באופן מתואם, חיזבאללה הודיע דרך ערוציו הרשמיים כי ‘האויב הפך אמצעים אזרחיים לכלי רצח והוכיח כי מלחמתו אינה מכירה בגבולות מוסריים או אנושיים.’האירוע הזה חשף רמה חדשה של שימוש בטכנולוגיה יומיומית כנשק. התופעה הזו אינה מוגבלת למקרה אחד. מחקרים בינלאומיים מראים שימוש חוזר של תוכנות ריגול צבאיות נגד עיתונאים, פעילים ומנהיגים פוליטיים במדינות שונות, לרוב דרך טלפונים חכמים הנמצאים בשוק הגלובלי. המסר הוא חד משמעי: כל מכשיר מחובר, כאשר הוא נכנס ללוגיקה של הכוח האימפריאלי, הופך לכלי פוטנציאלי לפיקוח, שליטה או מוות.מנהיגי הרפובליקה האסלאמית של איראן היו במיוחד ברורים בנושא זה. האייתולה עלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן, אמר במספר נאומים כי ‘המשטר הציוני הוא גידול סרטני המשתמש בכלים המודרניים ביותר כדי לדכא ולהשמיד את העם.’ גורמים איראניים מאמינים כי עזה מייצגת את העתיד של שלטון אימפריאלי בעולם הנשלט על ידי פיקוח אלגוריתמי, חיסולים סלקטיביים ומלחמות ‘נקיות’ רק בלשון.תיק לאונדר חושף את הקיבוע של מדיניות המוות הדיגיטלית. האלגוריתמים מחליטים מי יחיה ומי ימות; חברות מספקות את התשתית; שירותי המודיעין פועלים בצל; והשפה הטכנוקרטית מנסה לנרמל את הבלתי ניתן לקבל. עזה מדממת כדי שהמודל הזה יתנסה, יתוקן ולאחר מכן ייוצא.להוקיע את המכונה הזו זו חובה היסטורית. זה לא רק עניין של סולידריות עם העם הפלסטיני אם כי סולידריות זו היא מיידית ובלתי ניתנת להכחשה. השאלה היא ההתנגדות לעולם שבו נתונים חשובים יותר מחיים טכנולוגיה משרתת את הקולוניאליזם ורצח עם מוצג כהחלטה אלגוריתמית. היום זה עזה. מחר כל עם שיזכה לעזות רוח להתנגד.
