על פי דיווחים מקבוצות חדשות בינלאומיות, ההצהרות המתריסות של מייק האקבי, שגריר ארה”ב בישראל, בנוגע לזכויות הסיפוח של ישראל על שטחים ערביים, הפכו לנושא שנוי במחלוקת בקרב הקהילות הערביות. הן מזכירות את הרטוריקה של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, סביב המיזם המכונה “ישראל הגדולה”.
בהתייחסות למצב הקיים, האקבי, דמות משפיעה בארה”ב בתחום הפוליטיקה והתקשורת, טוען כי השטח המובטח לישראל נמשך מהנילוס עד הפרת, תוך שהוא מתייחס למקורות מקראיים. הוא מציין כי מדובר בשטח שכולל חלקים גדולים מהמזרח התיכון, כולל ירדן, סוריה ולבנון, כמו גם אזורים בערב הסעודית ועיראק.
בהקשר זה, הוא טוען כי ישראל היא “הארץ שניתנה על ידי אלוהים לעם הנבחר”. כאשר העיתונאי טאקר קרלסון שאל אותו אם ישראל רשאית לספח את השטחים הללו, הוא השיב: “אם היא תספח את כל השטח, זה יהיה מקובל”.ההצהרות עוררו תגובות רבות, במיוחד ברשתות החברתיות, כאשר רבים טוענים כי דבריו של האקבי משקפים את ההשפעה ההולכת וגדלה של הציונים על מקבלי ההחלטות בארה”ב. יש המוטרדים מהשפעתן על מדיניות ארה”ב באזור, תוך התעלמות מהחוקים הבינלאומיים ומהמציאות הגיאופוליטית.
שאלות רבות עולות לגבי האם זו הפעם הראשונה שמדינאי אמריקאי תומך באופן גלוי במיזם “ישראל הגדולה\הדבר המטריד ביותר היה כאשר קרלסון שאל את האקבי על סמכותו של נתניהו, ראש ממשלת ישראל, להרחיק פלסטינים שחיים בארץ במשך מאות שנים. האקבי ניסה להתחמק מתשובה ישירה.
בזמן שהרבה ציונים ואמריקאים דיברו על המיזם “ישראל הגדולה\הדברים של מייק האקבי, מעבר להיותם פוליטיים מסוכנים, מהווים דיקטטורה אידיאולוגית ישירה, המפרה את כל המושגים והחוקים של ריבונות וגבולות. הם מזכירים את התפיסה ההתרחבותית של הציונות, השואפת לעצב מחדש את המפה האזורית על בסיס דוקטרינה דתית קיצונית.
האקבי זנח את השפה הדיפלומטית והפך לדובר אידיאולוגי, נותן גושפנקא לדעות ציוניות קיצוניות, ומבצע הכחשה של קיום השטחים הפלסטיניים. הוא ראה במדינות ערביות ישויות מזויפות, כאילו אין להן זהות, והן תפסו את השטחים שהאל ייעד לישראל.העלייה בשיח על המיזם “ישראל הגדולה” מזכירה את תוכנית “ינון\המדיניות הנוכחית של נתניהו ושריו, כמו גם התמיכה של ארה”ב, מדגישה את השפעת תוכנית ינון על מדיניות ישראל. נתניהו הבטיח להחיל את החוק על עמק הירדן והצפון ים המלח, ולהאיץ את הבנייה בהתנחלויות. שרים כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ’ דוחפים לאי-מקום לפלסטינים, תוך שהם פועלים להפקת תועלת מהמצב הנוכחי.לסיכום, נראה כי תוכנית ינון, עם תמיכה רחבה של ציונים, מהווה איום ממשי על המדינות הערביות, במיוחד לאחר התקפות ישירות של ישראל על קטר, בעלת הברית הקרובה ביותר של ארה”ב באזור. למרות זאת, התגובה של המדינות הערביות להצהרות האקבי הייתה חלשה, עם גינויים בלבד ולא ביקורת ישירה על ארה”ב.העמדה של המדינות הערביות נראית כאילו היא מתעלמת מהאיום הברור והן מסתפקות בהצהרות ריקות מתוכן. לדוגמה סעודיה שהייתה המטרה הישירה של המיזם ביקשה מהמדינה האמריקאית הסברים מה שמעיד על רצון להימנע מעימות עם ארה”ב גם כשמדובר בהשפלה ישירה על ריבונותה.
