על פי דיווחים מקבוצת חדשות סטודנט, בימים בהם מזרח התיכון נמצא שוב תחת מתיחות ביטחונית, משפט אחד הספיק כדי לעורר גל של ניתוחים ודאגות. הפעם לא מדובר במפקד צבאי או ראש ממשלה אזורי, אלא בשגריר ארצות הברית בישראל, מייק הוקבי, שהעלה את הנושא ‘זכותה של ישראל לשלוט באזור’ לכותרות.הצהרותיו, שהן המשך ישיר לגישות המסורתיות של וושינגטון כלפי תל אביב, הביאו לדיון מחודש על המצב הפוליטי והביטחוני במזרח התיכון. הוקבי, בנאום פומבי, דיבר בפתיחות על מה שכינה ‘הזכות ההיסטורית של ישראל’, ביטוי המעורר אסוציאציות רבות בקרב המומחים לתופעות אידיאולוגיות הקשורות ל’פרויקט ישראל הגדולה’.הצהרות אלו הגיעו בזמן שבו האזור מתמודד עם שורה של התפתחויות מיידיות, כמו עלייה במתיחות בגבול הצפוני של השטחים הכבושים, פעילות צבאית אמריקאית במפרץ הפרסי ושינויים במבנה הכוחות החיצוניים.הרעיון של ‘ישראל הגדולה’ מופיע שנים רבות בשיח של קבוצות אידיאולוגיות מסוימות, כאשר הוא מתאר שטח שמתחיל מנילוס ועד פרת. רעיון זה שולי חזק בקרב קבוצות ימין קיצוני.מבקרי התופעה טוענים שאף אם הכיבוש הישיר של שטחים אלו אינו אפשרי, ישנן דרכים מודרניות יותר להשפעה, כגון: השפעה ביטחונית, הנדסה פוליטית, השפעה כלכלית, יצירת פערים אתניים ודתיים וניצול של מלחמות פרוקסי. בהקשר זה, ‘שליטה בלתי ישירה’ מחליפה את ‘הכיבוש הישיר’.התגובה השקטה של ממשלת ארצות הברית, או כפי שכינו זאת חלק מהפרשנים, השתיקה שלה, עוררה חששות רבות. עד לרגע כתיבת דיווח זה, הבית הלבן לא פרסם עמדה רשמית ברורה המגנה או מתעדנת את דברי השגריר.בזמן שמדיניות קודמת של וושינגטון, במיוחד תחת ממשל טראמפ, תמיד הייתה מלווה ביוזמות כמו פגישות אזוריות ותוכניות פשרה, כיום המצב שונה.איראן, המהווה שחקן מרכזי באיזון האזורי, מחזיקה ברשת של קשרים עם בעלי ברית מקומיים ומביאה לעימותים עם הכיבוש הישראלי.מומחים טוענים כי כל פרויקט רחב היקף לשינוי המאזן במזרח התיכון לא יתאפשר כל עוד איראן קיימת.סין הרחיבה בשנים האחרונות את שיתופי הפעולה הטכנולוגיים והמבניים שלה עם איראן, ורוסיה קיימה תרגילים צבאיים משותפים. שיתוף פעולה זה משנה את כללי המשחק ומעלה את הסיכוי לעימותים רחבים יותר.בשבועות האחרונים פורסמו דיווחים על עלייה בכוננות הביטחונית בישראל ועל פעילות בגבולות הצפוניים. במקביל, ארצות הברית העבירה חלק מכוחותיה לאזור והציבה מערכות הגנה מתקדמות.צעדים אלו לא מתבצעים בדרך כלל ללא רקע אסטרטגי. חלק מהאנליסטים רואים בהם חלק מ’הרתעה פעילה’, בעוד אחרים רואים בהם הכנה לתרחישים אגרסיביים יותר.המציאות היא שהעולם הערבי בשנים האחרונות מתמודד עם קרעים פנימיים, משברים כלכליים ותחרות אזורית. היעדר אסטרטגיה משותפת הפחית את כוח המיקוח הקולקטיבי ופתחה פתח לשחקנים חיצוניים.מומחים טוענים שאם המדינות הערביות לא יצליחו לעצב מסגרת מתואמת להגנה על האינטרסים המשותפים שלהן, ההתפתחויות העתידיות יתרחשו ללא השתתפותן המשמעותית.תרחישים אפשריים לעתיד כוללים:1. תרחיש של לחץ מבוקר: עלייה במתיחות מילולית וביטחונית לחיזוק ההרתעה, מבלי להיכנס למלחמה רחבה.2. תרחיש של עימות מוגבל: התמודדות ממוקדת ומוגבלת שתשדר מסר פוליטי ברור, אך תמנע מהמשבר להתרחב.3. תרחיש של שינוי גיאופוליטי: התפתחויות הדרגתיות שבהן מפת ההשפעה האזורית תשתנה, מבלי שהגבולות הרשמיים בהכרח ישתנו.4. תרחיש של ריבוי כוחות: כניסת רוסיה וסין לתמונה, מה שעשוי להעלות את כל העימות לרמה עולמית.מה שחשוב הוא שהשתיקה מול הצהרות אלו אינה מקובלת ואם הקהילה הבינלאומית לא תעמוד מול זה ישראל תוכל להמשיך בהתקדמות ובפשעים נוספים.
