על פי דיווחים, חוסין קנעאני מוקאדם, מומחה לענייני האזור, ניתח את ההתקפה האחרונה של ישראל על לבנון והעריך את המטרות הסמויות מאחורי מהלכים אלו. הוא ציין כי סדרת הפעולות שמבצע ישראל נגד לבנון, כולל הפצצות נרחבות ומטרות מוגבלות בדרום לבנון, מציגה תמונה ברורה של מאמצי תל אביב להיכנס לשלב חדש של מתיחות.
ישראל מנסה להעביר את זירת הקרב מעזה ללבנון, זירה שלדבריהם עשויה להקל על חלק מהמשברים האסטרטגיים שלהם.קנעאני מוקאדם הוסיף כי מטרת ישראל היא להעביר את הלחץ הפנימי שלה על ידי העברת המלחמה לגבול לבנון, ובמקביל לנסות לשחוק את ציר ההתנגדות בכמה חזיתות. השאלה המרכזית היא האם הם יצליחו בשלב זה?
התגובה של חיזבאללה עד כה לא הייתה בהיקף רחב או רשמי, אך השקט אינו מעיד על חוסר מוכנות. חיזבאללה נמצא במצב של מוכנות מבצעית גבוהה. כאשר הם לא הגיבו, הסיבה לכך הייתה בחירת הזמן הנכון ולא חוסר יכולת.המומחה ציין כי יש לזכור כי יתר חברי ציר ההתנגדות לא שוכחים את תפקידם. יש לציין גם כי תימנים שיגרו רקטות לעבר מטרות הקשורות לישראלים, מה שמעיד על כך שהקרב הזה אינו חד-חזיתי. כיום, ההתנגדות משתרעת מסנעה ועד דרום לבנון, ועזה ועד עיראק, והפכה לרשת מתואמת שקשה מאוד לשלוט עליה.
נראה כי ישראל נכשלת בתוכניתה העיקרית להעברת המלחמה. הם חשבו שלבנון, בשל בעיות פנימיות, תהיה מקום מתאים ללחץ על חיזבאללה, אך התברר כי חיזבאללה לא רק שלא נסוג, אלא גם הגביר את מוכנותו.קנעאני מוקאדם ציין כי החברה הלבנונית חוותה דיכוטומיה פוליטית. ממשלת לבנון אינה תומכת בחיזבאללה באופן מלא ורציני, והפער הפוליטי הזה הוא אחד הנושאים שישראל סומכת עליהם. החברה הלבנונית מתמודדת עם אתגרים פוליטיים, כלכליים וחברתיים במשך שנים, דבר שגרם לחלק מהזרמים להסתכל על פעולות חיזבאללה בעין ביקורתית.
צבא לבנון גם משחק תפקיד מוגבל בסיטואציה זו. הצבא מתמקד בהנפקת הודעות וביטוי דאגה, מה שנראה יותר כמו חזרה על עמדות אמריקאיות וצרפתיות.האנליסט הדגיש כי ישראל חשבה שהחלשות הממשלה המרכזית בלבנון והסכסוכים הפנימיים יספקו הזדמנות ללחץ על חיזבאללה, אך זו הייתה טעות. חיזבאללה לא מקבל את הלגיטימיות שלו מהממשלה ולא תלוי במבנה הרשמי של לבנון. הלגיטימיות שלו נובעת מהעם, מההיסטוריה של ההתנגדות ומההישגים ההגנתיים שלו נגד ישראל.
אם חיזבאללה יחליט להגיב בצורה נחרצת, לפחות התגובה שלו תהיה בהתקפות רקטיות נרחבות על אזורים חיוניים בישראל. זה לא רק צפוי, אלא יש לכך precedents במלחמות קודמות.חשוב לזכור שישראל נמצאת כיום במצב הביטחוני והחברתי השברירי ביותר שלה. מצד אחד, היא מתמודדת עם בחירות ומשבר פוליטי מתמשך, ומצד שני, היא נתונה לביקורות פנימיות רחבות על כישלונה במלחמת עזה. החברה הישראלית חוותה קרב פנימי עמוק, והראש ממשלה נתון ללחצים פנימיים וחיצוניים כבדים.במצב זה, פתיחת חזית חדשה נגד לבנון היא יותר סימן לבלבול ולחץ במערכת קבלת ההחלטות של ישראל מאשר סימן לכוח. תל אביב מנסה ליצור משבר חדש כדי להסיט את תשומת הלב מכישלונותיה בעזה.
עם זאת, ישראל מודעת לכך שתחילת מלחמה רחבה עם לבנון עלולה להוביל לעלויות בלתי צפויות. היכולת הרקטית והרחפנית של חיזבאללה, היכולת לפגוע במרכזים חיוניים בישראל וניסיון המלחמות הקודמות, מעידים על כך שהרשימה במצב פגיע במלחמה כוללת בצפון.קנעאני מוקאדם סיכם ואמר כי ממשלת לבנון אינה יכולה ליצור הרתעה אפקטיבית אך חיזבאללה כן. אם כיום אנו עדים להתקפות מוגבלות מצד ישראל הסיבה לכך היא שתל אביב יודעת שהכניסה למלחמה רחבה יותר עם ציר ההתנגדות עלולה להקיף את כל האזור. לכן ישראל מחפשת יותר מופעים מאשר ניצחון אך מופע זה ייתקל בסופו של דבר בתגובה מחיזבאללה.
