שירות העולם המזרחי – ממשלת ישראל קיבלה לאחרונה החלטות המיועדות להרחיב את השליטה על אדמות הפלסטינים ולשנות את המצב המשפטי שלהן במטרה להגדיל את ההתיישבות והיהוד של יהודה ושומרון. מהלך זה נחשב לרעידת אדמה עם השלכות חמורות, ודרושה התמודדות רצינית עמו.
ההחלטה מאפשרת לממשלת ישראל לרשום שטחים רבים כ”שטחים מדינתיים” ולהעבירם לבעלותה. רישום השטחים כ”נכסים מדינתיים” מספק את הבסיס המשפטי להרחבת ההתיישבות הישראלית ובניית מבנים חדשים באותם אזורים.
חמאס הצהירה כי אישור ההחלטה האחרונה של ממשלת ישראל לגזול אדמות ביהודה ושומרון וליהד אותן תחת הכינוי “שטחים מדינתיים” הוא מהלך בטל, שנעשה על ידי כוח כובש חסר לגיטימציה. בהצהרה הובהר כי מדובר בניסיון להטיל מציאות של התיישבות יהודית בכוח, תוך הפרה בוטה של זכויות בינלאומיות והחלטות רלוונטיות של האומות המאוחדות.יהודה ושומרון עומדת בפני חודש הרמדאן
עם התקרבות חודש הרמדאן, יהודה ושומרון שוב הופכת למוקד תשומת הלב הביטחונית בפלסטין הכבושה. בניגוד לשנים קודמות שבהן מרכז הכובד היה על רצועת עזה, השנה מומחים צבאיים ישראלים מודים כי “מרכז הכובד” של העימותים עשוי לעבור ליהודה ושומרון. עם זאת, ניתוחים בשטח והצהרות של בכירים ישראלים מראים כי הממשלה נכנסת לחודש זה מתוך חולשה, בעוד קבוצה רחבה של פלסטינים ביהודה ושומרון מציגה יותר אחידות ומוכנות מאי פעם.
הצהרתו של בכיר ביטחוני ישראלי, שהוזכרה בכתבה המרכזית – “אנחנו נכנסים עם עקומה חדה של פוטנציאל התפוצצות” – אינה רק אזהרה טקטית, אלא משקפת מציאות מבנית: מערכת המודיעין והצבא הישראלית איבדה את המודלים האנליטיים שלה לחזות את התנהגות הפלסטינים. חוסר היכולת לחזות, נובע מהמבצע “סערת אל-אקצא” באוקטובר 2023, וכעת הוא משפיע גם על יהודה ושומרון.
צעדים כמו שליחת פלוגות נוספות ליהודה ושומרון או שימוש בציוד כבד במחנות, יותר משמשים כסימן לחוזק, הם מעידים על “תגובה” בלבד. כלומר, צבא ישראל כבר לא מתכנן את המשחק, אלא מגיב רק לתנועות בשטח. נסיגה טקטית זו מהווה את ההישג הגדול ביותר עבור כוחות ההתנגדות ביהודה ושומרון.במהלך השנתיים האחרונות, חלה התפתחות משמעותית ביהודה ושומרון: העברת מרכז הכובד של ההתנגדות מקבוצות מאורגנות מסורתיות ל”פלוגות עממיות” וקבוצות מקומיות בערים ובמחנות. שינוי מהותי זה מקשה על הכובשים. בערים כמו ג’נין, נצרת, טול כרם ומחנות סביב ירושלים, צעירים פלסטינים הצליחו לשבור את ההגמוניה המדומיינת של צבא ישראל עם מינימום משאבים.
בחודש שלפני הרמדאן, דיווחים בשטח מעידים על עלייה כמותית ואיכותית ביכולות ההתנגדות באזורים אלה. עלייה זו עוררה את תגובת בכירי המשטר הישראלי והובילה אותם לתכנן תוכניות מבצעיות חדשות ל”הכנסת” כוחות אלה. עם זאת, הניסיון הראה כי כל פעולה צבאית רחבת היקף ביהודה ושומרון לא רק שלא הצליחה להרתיע, אלא דווקא חיזקה את הפופולריות והיכולת הלוגיסטית של ההתנגדות.באותו הקשר, מרכז מחקרי מעטי פרסם דוח על מספר פעולות ההתנגדות בשבוע האחרון. על פי הדוח, במהלך השבוע בין ה-6 בפברואר ל-12 בפברואר 2026, התרחשו 78 פעולות התנגדות, עם ממוצע של יותר מ-11 פעולות ביום (11.15). פעולות אלו כוללות 65 תקריות עם חיילים ישראלים ו-13 מקרים של התנגדות להתקפות המתנחלים באזורים שונים ביהודה ושומרון.
אחד המשתנים החשובים בניתוח המצב הנוכחי הוא המשבר הפנימי העמוק בשטחים הכבושים. הקואליציה השלטת תלויה מאוד במפלגות הקיצוניות כמו “עוצמה יהודית” (בן גביר) ו”ציונות דתית” (סמוטריץ’). תלות זו מאלצת את הממשלה לאשר את דרישותיהם של השרים הללו ביהודה ושומרון כדי לשרוד.
ביקורו של בן גביר בכלא עופר עם עיתונאים ימניים וההוראה שלו להחמיר את התנאים של האסירים הביטחוניים מהווה דוגמה לכך. צעדים אלה, שנועדו לרצות את בסיס התמיכה החברתי של הימין הקיצוני, ישירות מגבירים את המתיחות ביהודה ושומרון. במילים אחרות, מדינאים ישראלים מקריבים את הביטחון בשטח למען הישרדות פוליטית. זו “מעגל רע” שמיטיב עם ההתנגדות: ככל שהמתיחות גוברת, המתנחלים הופכים לקיצוניים יותר, וככל שהם הופכים לקיצוניים יותר, הלגיטימציה הבינלאומית של המשטר והיכולת שלו לדכא את ההתנגדות פוחתת.הגופים הביטחוניים של צבא ישראל (שב”כ, אמ”ן, פיקוד מרכז) הגיעו למסקנה בניתוחים האחרונים שלהם כי חודש הרמדאן הקרוב שונה באופן מהותי מהשנים האחרונות. בשנים 2024 ו-2025, דעת הקהל הפלסטינית הייתה ממוקדת בהתפתחויות בעזה ובנפגעים הכבדים. אולם השנה, עם ירידה יחסית בעוצמת העימותים בעזה, המבט מופנה ליהודה ושומרון.
גורם נוסף הוא “אפקט ההצפה” של انتفاضة מסגד אל-אקצא. כל מגבלה חדשה על כניסת פלסטינים למסגד אל-אקצא במהלך הרמדאן עלולה להיות ניצוץ להתפוצצות. הניסיון הראה כי מסגד אל-אקצא אינו רק מקום דתי, אלא הפך לסמל לאחדות הלאומית הפלסטינית. במצב שבו הרשות הפלסטינית מתמודדת עם אתגר הלגיטימציה, מסגד אל-אקצא הפך למרכיב המרכזי המאחד.
חודש הרמדאן השנה ביהודה ושומרון מתחיל בזמן שבו המשטר הישראלי נמצא במצב של חולשה אסטרטגית. חולשה בחיזוי, תלות בשרים קיצוניים, משבר לגיטימציה פנימית ושחיקה ביכולת הצבאית בעימותים ממושכים, כל אלה גורמים מקשים על הכובשים.מנגד כוחות ההתנגדות ביהודה ושומרון תוך כדי שימוש במודל לא מרוכז ועממי מציגים גמישות גבוהה. למרות שהמצב הכלכלי והלחצים היומיומיים על הפלסטינים קשים הרצון הציבורי להתנגד לכיבוש נותר הגורם החזק ביותר במשוואה זו.
ההתפתחויות בימים הקרובים בערים ביהודה ושומרון ובפרט בירושלים הכבושה יראו איזו צד הצליח לנהל את המצב לטובתו; אך החששות של מנהיגי הביטחון של המשטר הישראלי וכן הסימנים בשטח מעידים על כך שהמתיחות והעימותים ביהודה ושומרון נכנסים לשלב חדש ויש לצפות להחרפת העימותים בכל רחבי יהודה ושומרון.
