מאמר שפורסם בעיתון ‘מעריב’ על ידי דן פרי, העורך לשעבר של אסושייטד פרס באירופה, אפריקה והמזרח התיכון, מציע ניתוח מעמיק של דונלד טראמפ. פרי מתאר את טראמפ כאדם אנוכי, המסתכל על העולם רק דרך עיניו שלו. הוא טוען כי טראמפ מתעלם משיחות פוליטיות כדי להתרכז בכישרונותיו, בכישלונות קודמיו ובאפליה שהוא חווה.המאמר מצביע על כך שטראמפ זקוק לניצחון, בין אם אמיתי ובין אם מדומיין, כפי שהרוב זקוקים לאוויר. אם טראמפ רואה את ההתמודדות עם איראן כהזדמנות להופיע כדמות היסטורית, הוא יפעל בהתאם.פרי מדגיש כי טראמפ הוא שקרן מלידה, אך לא בשיטה הפוליטית הרגילה. הוא יוצר מציאות חדשה באמצעות שקריו, כאשר המילים עבורו הן כלי לבניית נרטיב. הוא מתעלם מהאמת ומבצע מניפולציות על עוקביו כדי לחזק את נאמנותם.בנוסף, טראמפ מתנהל כמנהל משא ומתן טבעי, דורש יותר ממה שמצפים ממנו, נוקט בעמדות נוקשות, ואז מצהיר על ניצחון לאחר נסיגה. הוא מבין שהקיום הפוליטי שלו תלוי בשימור בסיס תומכים נאמן, גם אם רבים מהאמריקאים שונאים אותו.המאמר גם מציין את חוסר הידע העמוק של טראמפ בהיסטוריה, במדע, בכלכלה וביחסים בינלאומיים. לעיתים, טעויותיו נראות כמתוכננות, ולעיתים כטעויות אמיתיות. הוא מציג בלבול גיאוגרפי ומבין רעיונות שגויים לגבי סחר ומכסים.כמו כן, טראמפ משדר ריח של שחיתות וצרכנות מופרזת. במהלך השנים, תיעוד של קשריו העסקיים וההשפעות הפוליטיות שלו הפך לגלוי. הוא מתרחק מערכים, מוסר ועקרונות, ולא מציע דחייה כלפי משטרים אוטוקרטיים.לבסוף טראמפ הוא מומחה בהנעת רגשות ותשומת לב. הוא משתמש בשיווק רטוריקה ומניפולציות כדי להשפיע על הציבור. סגנונו כולל תמונות מעוררות סערה ולעיתים אף מפיק תוכן שגורם לתגובה שלילית מהאופוזיציה תוך שמירה על נאמנות תומכיו.
