הבעיות והאתגרים של ‘ועדת השלום’: חוסר בהירות וביקורת על המצב בעזה

הישיבה של ועדת השלום עוררה שאלות רבות וביקורת נוקבת בעקבות הרכב המשתתפים והנושאים שנדונו. ישראל, למרות שהראש ממשלה נתניהו נתון לחקירה על פשעי מלחמה, הייתה נוכחת באופן רשמי בישיבה. עם זאת, לא הוקדשה לה ייצוג הולם, ורק לראש הוועדה הלאומית של עזה הותר לדבר, כשהוא מתמקד במצב ההומניטרי והביצועי בעזה.

מנגד, גדיון סער, שר החוץ של ישראל, קיבל הזדמנות להציג את הגרסה המעוותת והחד-צדדית של תל אביב לגבי המתרחש בעזה. במהלך הישיבה, לא רק שהקול של העם הפלסטיני לא נשמע, אלא גם הארגון לשחרור פלסטין, המוכר כנציג העם, נדחק לשוליים. גישה זו נתפסת בעיני רבים כסימן נוסף להמשך הלחצים הפוליטיים והבינלאומיים על המבנה הרשמי וניסיון לעקוף אותו.

אחד הנושאים המטרידים ביותר בישיבה היה הניסיון הברור להפריד את עתיד עזה לא רק מהגדה המערבית, אלא גם מהבעיה הכללית. מספר הצעות שהוצגו תיארו את עתיד עזה כישות נפרדת מחוץ למסגרת הלאומית, גישה שעשויה להוביל לפיצול גיאוגרפי ולחולשה של הזהות הלאומית.

מבקרים מזהירים כי אם הצעות אלו יתקדמו ללא הסכמה לאומית, הן עלולות להפוך את הנושא מעסקת ‘זכויות עם’ לבעיה גיאוגרפית בלבד, המוגבלת לניהול של מספר אזורים מפוזרים.נושא הביטחון היה החלק המבלבל ביותר בישיבה. במסגרת זו הוצע להקים כוח משטרתי זמני שיכלול חמישה אלפים חיילים חדשים שיתאמנו במצרים ובירדן. עם זאת לא הוצג הסבר ברור לגבי גורל כוחות המשטרה הנוכחיים בעזה.

כמו כן הוכרז כי מדינות כמו אינדונזיה מרוקו קוסובו קזחסטן ואלבניה ייצרו כוח שנקרא ‘כוח שמירה’ או ‘כוח יציבות’ שיכלול כ-20000 חיילים כאשר אינדונזיה תספק את מרבית הכוח שמונה אלפים חיילים. הכוח יחולק לחמישה טיפים שיתבססו על המחוזות בעזה כאשר רק השם ‘רפיח’ הוזכר במפורש.

עם זאת שאלות בסיסיות נותרו ללא מענה: האם הכוח הזה יהיה אחראי על משימות משטרתיות או יפעל במסגרת תכנית לפירוק הנשק? האם צבא ישראל ייצא מהאזורים הכבושים בעזה ומהו לוח הזמנים לכך? איזו רשות תבטיח את הפסקת ההתקפות הצבאיות של ישראל? ואם כוחות ישראליים ינסוגו מהאזור המפריד באיזה צד של האזור יוקמו הכוחות הבינלאומיים?

במהלך הישיבה דבריו של טוני בלייר שלפיהם כל כוח משטרתי חייב לעבור בדיקה ואישור של ישראל עוררו תגובות נרחבות של ביקורת. המבקרים טוענים כי דרישה זו משמעה המשך השליטה הבלתי ישירה של ישראל על המבנה הביטחוני בעזה.

בנוסף דבריו של נשיא ארצות הברית שהזכיר בעקיפין כי שתי המדינות רצו לפעול צבאית נגד חמאס אך וושינגטון לא ראתה בכך צורך הוסיפו עוד יותר חוסר בהירות. נשאלה השאלה אילו מדינות הן ומה ההיתר שלהן לפעול בתפקיד דומה לזה של צבא ישראל בעזה?

הנושא השלישי בישיבה היה שיקום עזה. הוכרז כי מספר מדינות וגופים הקשורים לאומות המאוחדות התחייבו לסכום כולל של שבעה מיליארד דולר ונשיא ארצות הברית גם הבטיח עשרה מיליארד דולר נוספים אשר כמובן זקוקים לאישור הקונגרס האמריקאי.

עם זאת הערכות מראות כי שיקום מלא של עזה ידרוש לפחות 60 עד 70 מיליארד דולר. כתוצאה מכך יש פער משמעותי בין ההבטחות לצרכים האמיתיים. יתרה מכך מדינות רבות מבטיחות את סיוען באופן הדרגתי ובפרק זמן של מספר שנים ולא באופן מיידי.

נקודה נוספת היא שאין שום התייחסות לצורך בתשלום פיצויים מצד ישראל עבור ההרס הנרחב. גם נושא ניצול שדה הגז בעזה שיכול לכסות חלק מהוצאות השיקום והאנרגיה לא היה על סדר היום.

ההכרזה על תחילת השיקום מרפיח ומהחוף גרמה לחשש כי חלקים מזרחיים בעזה יישארו תחת שליטת הכובשים ותהליך השיקום ייעשה כך שהאינטרסים של משקיעים זרים יקדמו את הצרכים הדחופים של למעלה משני מיליון תושבי עזה.