על פי דיווחים, חודש פברואר בלבנון מלא באירועים המקדמים את רוח ההתנגדות ומחיים את הכוח המניע שלה. זהו חודש המוקדש לזכרם של לוחמים רבים מההתנגדות, אשר הקריבו את חייהם במהלך המאבק הממושך נגד הכיבוש הישראלי, מתוך מחויבות לערכים האסלאמיים והלאומיים.ה-12 בפברואר מציין את יום הזיכרון של השהיד חאג’ עימאד מֻגְנִיָּה, מפקד בכיר בחיזבאללה, וה-16 בפברואר הוא יום הזיכרון של השהידים סייד עבאס מוסווי וشيخ ראג’ב حرب, מזכ”לים לשעבר של חיזבאללה. ב-23 בפברואר, התקיימה לווייתו של סייד חסן נצראללה, סייד השהידים, בטקס מרהיב בו השתתפו המוני אנשים מלבנון, העולם הערבי והאסלאם.המאמר של אל-מיאדין מציין את ההזדמנות להשוות בין תקופות שונות בלבנון, לפני ואחרי ה-7 באוקטובר 2023, כאשר ההתנגדות חיפשה ליצור הרתעה פנימית, ובין התקופה שלאחר ההסכם ב-27 בנובמבר 2024, שבה החליטה ההתנגדות להפקיד את היוזמה בידי הממשלה.השלב הראשון החל בשנת 1982, כאשר ההתנגדות החלה במלאת חסר של הממשלה, תחת כיבוש ביירות. ההתנגדות שיקפה את רצון העם שלא להיכנע לכיבוש, והצליחה להשיג הישגים מרשימים, כולל נסיגת האויב מביירות, ג’בל, צידון, צור ובקאע המערבי.בשנת 2000, ההישגים של ההתנגדות הושלמו עם שחרור שטחים נוספים מלבנון, שחרור אסירים ממחנות הכיבוש והקניית הרתעה שהביאה להפסקת כל תקיפה רחבת היקף על שטחי לבנון.לאחר אירועי 2024, ההתנגדות פנתה לחיזוק השותפות הלאומית, תוך הכרה בדעות שונות של הלבנונים, חלקם מעדיפים פתרונות דיפלומטיים, והעבירה את האחריות על הגנת המדינה, שחרור השטחים והגברת הריבונות בידי הממשלה.בשלב הראשון, לאחר שחרור דרום לבנון בשנת 2000, ישראל נמנעה מלהתקיף את כוחות ההתנגדות, הן בלבנון והן בסוריה. גם בתי הכלא בישראל היו ריקים מהאסירים הלבנונים, והגופות של השהידים הוחזרו.בשלב השני, לאחר העברת העניינים לממשלה, חלה נסיגה משמעותית בהישגים שהושגו. האויב הישראלי משתמש בטכנולוגיות מתקדמות כדי לבצע פיגועים נגד אזרחים בלבנון, כולל נשים, ילדים ועיתונאים.כמו כן, מטוסי קרב של האויב תוקפים את רכוש האזרחים, בתים, אינטרסים כלכליים ומוסדות ציבוריים. האויב אף חוטף אזרחים מתוך שטחי לבנון, וממשיך בפשעיו נגד הכפרים בלבנון במטרה לרוקן אותם מתושביהם ולמנוע את שיקומם.השוואה זו מדגימה את הפערים הברורים בין שני השלבים ומצביעה על כך שתקופת ההתנגדות הייתה תקופה שבה הלבנונים הרגישו גאווה וכבוד.בשלב הראשון, ההתנגדות הציעה דגם מתקדם שבו שלוש הכוחות – צבא, עם והתנגדות – פעלו בשיתוף פעולה. חיזבאללה, על אף שהחזיק ביוזמה, לא שאף להחליף את הממשלה או להפר את תפקידיה.חיזבאללה עמל גם על חידוש המוסדות הלאומיים וחיזוקם, תוך הכרה במאפייני המציאות הלבנונית ובמבנה הפוליטי שלה, וכן במגבלות המשאבים של מדינה קטנה כמו לבנון.כעת, על ממשלת לבנון למצוא נוסחה לביצוע תפקידיה בהגנה על המדינה, שחרור שטחים והשגת ריבונות, אך במקום להכיר בהישגי ההתנגדות, היא פועלת בהתאם לדרישות חיצוניות, תוך שהיא מתעלמת מההיסטוריה של ההתנגדות.אל-מיאדין מסכם כי ההתפתחויות בדרום לבנון צריכות להעיר את הממשלה מהתרדמה שלה מול הדרישות האמריקאיות והישראליות, ולדחוף אותה לפעולה רצינית ואחראית.הממשלה חייבת לפעול על פי סדרי העדיפויות שלה כדי להפעיל לחצים על האויב להפסיק את ההתקפות, לשחרר את האסירים ולהתחיל בשיקום האזורים המוכה.כיום, האחריות להוכיח את הנכונות להפעיל ריבונות לאומית מוטלת על הממשלה, ואם תיכשל במילוי תפקידיה, ההתנגדות עשויה שוב לעקוף אותה, וכל הזרמים הלבנוניים יצטרכו לקבל את תוצאות המצב.שייח’ נעים קאסם, מזכ”ל חיזבאללה, מדגיש תמיד כי “לכל דבר יש גבול”. לכן, על המנהיגים להבין את הסכנה בשלב הנוכחי ולפעול לתקן את התנהלותם.אם לא ההתנגדות תידרש לסיים את ההתקפות היומיות על המדינה והעם.
