הסכנות שבמהלך צבאי נגד איראן: תובנות מעמיקות

הניסיון האמריקאי להפעיל כוח צבאי נגד איראן עשוי להוביל לתוצאות הרות אסון. על פי דיווחים, אנליסטים מזהירים כי המורכבות של המבנה המוסדי של הרפובליקה האסלאמית עשויה להפוך כל מהלך כזה למלכודת מסוכנת. ההתערבות האחרונה בוונצואלה יצרה תחושת ביטחון כוזבת בוושינגטון, אך יש להבין כי כל טעות חישוב עשויה להוביל לאסון במזרח התיכון.

איראן, בניגוד לרבים משכנותיה במזרח התיכון, היא מדינה עם היסטוריה ארוכה של אימפריה. היא אינה ניתנת להסבר אך ורק במסגרת המודל של ‘מדינה-אומה’, אלא יש להבין אותה דרך המושג ‘מדינה תרבותית’. הזיכרון ההיסטורי של האיראנים מלא בתחושות חוסר ביטחון, שנובעות מהתקפות מצד אויבים לאורך ההיסטוריה, ולכן אין לצפות לקבלת פנים חמה מצד הציבור בטהראן כלפי כוחות זרים.

בזמן משבר, האיראנים מתאגדים במהירות תחת הדגל הלאומי, והניסיון מהמלחמה בת 12 הימים עם ישראל מדגים זאת היטב. עם זאת, המושג ‘איראן’ מתגבש מחדש במהלך המשברים, וההתקפה החיצונית מעודדת את התחושה של ‘הגנה על הריבונות’ ו’אחדות לאומית’.

הנקודה הקריטית עבור וושינגטון היא ההבנה כי איראן היא מדינה עם שורשים עמוקים, ולא רק ממשלה זמנית. המבנה המוסדי של איראן אינו פשוט, אלא מורכב מאוד, והתשתיות שבו מתמקדות בהישרדות ובניהול המדינה בתנאים של סנקציות ואיומים ביטחוניים.

המלחמות בעיראק, אפגניסטן, לוב, ולבסוף ההתערבות בוונצואלה, החלו עם תחזיות חיוביות אך הפכו לסיוטים מתמשכים עבור ארצות הברית. השאלה המתבקשת היא: אם מלחמות עם חזון ברור יצרו לכידות פוליטית מסוכנת עבור ארצות הברית, מה יהיה גורל ההתערבות הצבאית באיראן, כאשר אין כל תוכנית או אסטרטגיה ליציאה מהמצב?