הצבא הישראלי מתמקד כיום בניתוח מתמיד של נתוני שטח באמצעות רחפנים, מה שמעיד על שינוי משמעותי באסטרטגיית הלחימה שלו. רחפנים אלו טסים בגובה נמוך מעל ביירות, דהיישה והדרום הלבנוני, והם לא רק מפרים את הריבונות של לבנון, אלא גם משמשים כבסיס ליצירת ‘מאגר מטרות’ מעודכן, המאפשר תקיפות ממוקדות.על פי דיווחים, יחידות העילית של הצבא הישראלי חוות קשיים משמעותיים בקרבות הקרקעיים האחרונים. הגנרל המילואים אסחאק בריק ציין את התדרדרות יכולות הכוחות היבשתיים ואת התלות המוגזמת בכוח האווירי, דבר שמוביל להסתמכות גוברת על טכנולוגיות מתקדמות.רחפנים כיום אינם רק כלי צילום, אלא משמשים כ’שרתים מעופפים’ שמעבירים נתונים למערכות בינה מלאכותית. מערכות אלו מזהות מטרות פוטנציאליות ומכינות ‘תיקי תקיפה’ על בסיס שילוב של תמונות תלת ממדיות, נתוני תנועה ומידע תקשורתי.תהליך זה עלול להגדיל את הסיכון לטעויות בזיהוי בין פעולות אזרחיות לפעולות צבאיות, במיוחד באזורים עירוניים צפופים. במקביל, מרכזי מחקר כמו המכון למחקרי ביטחון לאומי מדברים על לחצים כלכליים ותשתיתיים כجزء מהאסטרטגיה להשפעה על הסביבה החברתית בלבנון.המעקב אחרי שירותים, נתיבי תחבורה ופעילויות פיננסיות עשוי להוביל ליצירת ‘מאגר מטרות כלכליות’. יש לציין כי בדוקטרינה הצבאית של ישראל, השגת מאגר מטרות והפחתת הזמן בין זיהוי לתקיפה נחשבים לאינדיקטור של מוכנות מבצעית.אנליסטים פוליטיים מאמינים שהגברת טיסות המודיעין יחד עם שדרוג רמת הכוננות עשויים להעיד על מאמצים לקצר את ‘מחזור המטרה’ בלבנון. השוואה בין העימותים מראה שבמלחמת 33 הימים בשנת 2006, צבא ישראל התקדם לעומק של 10 עד 15 קילומטרים בלבנון, בעוד שבשנת 2024, העומק המקסימלי היה בין קילומטר לשלושה קילומטרים, כשכל ניסיון להרחיב את ההתקדמות נתקל בנסיגה.על פי משקיפים שמי לבנון הפכו לזירה של מאבקי מידע וטכנולוגיה תהליך שמעיד על התלות הגוברת של צבא ישראל בטכנולוגיה לאור המגבלות שבהן הוא נתקל בפעולות קרקעיות.
