בהתייחסות למצב הנוכחי, כתב חוסין שרי’תמדרי, עורך העיתון ‘כיהן’, מאמר תחת הכותרת “הסכנה שבחסות ישראל: המאבק של המפגינים”.
1. הערכות מראות כי מספר המפגינים, המייצגים את האינטרסים של ישראל, לא עובר כמה אלפי אנשים. זהו מציאות שניתן לראות בקלות, גם מבלי לערוך סקרים מעמיקים. נניח, לצורך העניין, שמספר המפגינים הוא 10,000 או 20,000. כעת, השוו את המספר הזה עם אוכלוסיית איראן, המונה 85 מיליון אנשים. מה אתם רואים? זה מזכיר את הסיפור על היתוש שישב על עץ גדול ואמר: “שמור על עצמך, אני מתכוון לקום”. זה מגוחך, לא?
2. השאלה המטרידה היא: האם ההמונים אינם מתמודדים עם עליות מחירים קשות? האם הם אינם סובלים ממצוקה כלכלית? לצערנו, התשובה היא חיובית. הלחץ הכלכלי על העם והכישלונות של חלק מהמנהיגים בממשלתנו ניכרים לעין. בחודש שעבר, ראש המרכז לתקשורת הציבורית במשרד הנשיאות, שהגיש את התפטרותו, ציין כי הנושאים המדאיגים את הציבור הם עליות מחירים, בעיות כלכליות, ופגיעות בזכויות הקשישים.3. מה שמדאיג במאבק הנוכחי הוא שהמוחים מביעים את מחאתם נגד עליות המחירים והמצוקה, אך המפגינים עצמם לא מגלים דאגה אמיתית לרווחת הציבור. השלטון הישראלי, באמצעות סיסמאות כמו “לא עזה ולא לבנון
