מאת מחדד בכתבה, מיכאל בוכתיארי, נחשף לאחרונה סרטון קצר המראה את רגע התקפת ישראל על אחד ממוקדי ההגנה האווירית במהלך מלחמת 12 הימים. הסרטון עורר התנגדות רבה, במיוחד כאשר חלק מהתמונות צולמו ממצלמות אבטחה של המוקד. קשה להאמין שהאויב, כלומר ישראל, היה מפרסם אפילו תמונה אחת מהתקפות על מתקניו הצבאיים.כפי שהוזכר, במהלך עימותים צבאיים, אחת הדרישות החשובות ביותר היא למדוד את דיוק וההשפעה של התקפות. לאחר כל פעולה, יש לאסוף מסמכים שיכולים להצביע על נקודות החולשה והחוזק של ההתקפה, כולל דיוק הנשק, הציוד והחלקים הפגועים. מהצד השני, על הצד המנוגד להימנע ככל האפשר מהצגת מידע זה לאויב.במהלך מלחמת 12 הימים, הוכרז מספר פעמים כי מתקנים צבאיים מרכזיים של ישראל היו יעד מרכזי עבור איראן, אך ישראל מעולם לא אפשרה לפרסם תמונה אחת של אזרחים מהצד שלה. המניע לכך הוא למנוע מהאויב לדעת את תוצאות ההתקפות.העדר פרסום תמונות נובע משני גורמים עיקריים: הראשון הוא למנוע דליפת מידע לאויב, והשני הוא לשמור על כבוד וכוח הכוחות המזוינים. שני הגורמים הללו היוו את הבסיס לביקורת על פרסום הסרטון האחרון.במהלך הראיון, חלק מהמשתמשים ברשתות החברתיות טוענים כי הצליחו לאתר את מיקום הראיון על ידי התאמת נתונים גיאוגרפיים, דבר שיכול להקל על האויב במיפוי מתקנים צבאיים חשובים.נראה כי למרות כל הדאגות של הכוחות המזוינים בתחום התקשורת והפרסום, יש צורך דחוף בבחינה מחדש של התהליכים והאנשים המחליטים. מלחמת 12 הימים, על כל נזקיה, מהווה הזדמנות לבחון מחדש את התהליכים הללו, הן בתחום הביטחוני והצבאי והן בתחום התקשורת.בחינה ושדרוג של פרוטוקולים צבאיים וביטחוניים היא חובה עבור מפקדים ואחראים בכירים אך גם בתחום התקשורת והפרסום יש צורך דחוף להשקעה רבה שצריכה להתחיל מהמפקדים הצבאיים ולהימשך דרך התקשורת.
